תיקון פגם הברית

מתוך Torati Wiki

תוכן עניינים 1 מצווה גדולה היא לסייע לאחרים לתקן את פגם הברית 2 ההתמודדות עם היצר 3 הנהגות לתיקון החטא 4 תיקון החטא 5 קישורים שהתקבלו ע"י הרב שמואל אליהו (אתר כיפה) 5.1 תשובות 5.2 בגדים עם שז"ל 5.3 האיסור לשז"ל מהתורה 5.4 נידוי למי שהוציא שז"ל 5.5 ברכת כהנים למי שנכשל בשז"ל 5.6 אוננות בלי שז"ל 5.7 תיקון לפגם הברית 5.8 נפלתי לא יכול לצאת - הצילו! 5.9 היצר מתגבר עלי כשאני מתחזק 5.10 תפילה לשמירת הברית 5.11 ספרים ומקורות להרחבה על ענינים אלו 6 קישורי עצת נפש 7 קישורים נוספים ושיעורי וידאו \ מוקלטים 7.1 סקירה חשובה ומקיפה - מומלץ לקרוא 7.2 שיעורים מוקלטים בנושא תשובה והלכותיה ממכון מאיר 7.3 שיעורים מוקלטים נוספים בנושא תשובה 8 עצות להמנע מהסכנות באינטרנט 9 אתרי שידוכים

[עריכה] מצווה גדולה היא לסייע לאחרים לתקן את פגם הברית

אתם מוזמנים לתרום לדף הזה, ובכך תזכו גם למצווה של לסייע לאחרים להמנע מפגם הברית. זוהר בראשית דף קפח/א

'וירע בעיני יי' אשר עשה וימת גם אותו' [ברא לח י], רבי חייא פתח (קהלת י"א) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך וגו', תא חזי כמה אתחזי ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי ולאזדהרא בעובדוי בא וראה כמה ראוי לו לאדם להזהר מחובותיו ולהזהר במעשיו

קמי קודשא בריך הוא, בגין דכמה שליחן וכמה ממנן אינון בעלמא דאינון 

לפני הקדוש ברוך הוא, בגלל שכמה שליחים וכמה ממונים הם בעולם שהם אזלין ושייטן וחמאן עובדיהון דבני נשא וסהדין עלוי (ז"ח עלייהו) וכלא הולכים ושטים ורואים מעשיהם של בני האנוש ומעידים עליו והכל בספרא כתיבין, בספר נכתבים,

ות"ח בכל אינון חובין דאסתאב בהו בר נש בהאי עלמא דא איהו חובא 

ובא וראה בכל אלו החובות שמסתאב בהם האדם בזה העולם, זה הוא החוב דאסתאב ביה ברנש יתיר בהאי עלמא ובעלמא דאתי מאן דאושיד זרעיה שנטמא בו האדם ביותר בעולם הזה ובעולם הבא מי ששופך זרעו בריקניא ואפיק זרעא למגנא בידא או ברגלא ואסתאב ביה כמה דאת לריק ומוציא זרעו לחינם ביד או ברגל ונטמא בו כמו שאתה אמר(תהלים ה') 'כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע', בגין דא לא עאל אומר: בגלל זה לא עולה

לפרגודא ולא חמי סבר אפי עתיק יומין כמה דתנינן כתיב: הכא 'לא יגורך 

לפרגוד ולא רואה סבר פני עתיק ימים כמה ששנינו שכתוב: כאן: רע' וכתיב 'ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יי' ובגין כך=ובגלל כן כתיב (ישעיה א') ידיכם דמים מלאו, זכאה חולקיה דב"נ דדחיל למאריה ויהא נטיר מאורח בישא, וידכי גרמיה אשרי חלקו של האדם שירא מאדונו ויהא שומר מאורח רע , ויטהר עצמו לאשתדלא בדחילו דמאריה, להשתדל ביראת אדונו [רבונו של עולם] ת"ח 'בבקר זרע את זרעך' - האי קרא אוקמוה בבקר דא הוא בזמנא דבר נש אתקיים בחיליה ויהא בעולימו כדין אשתדל לאולדא בנין באיתתא דחזיא ליה דכתיב 'בבקר זרע את זרעך'

להלן מידע אמת מקיף על ענין זרע ,הוצאת זרע, אוננות . זרע והשחתת זרע – הוצאת זרע לבטלה מאמר זה לקוח מתוך האנציקלופדיה ההלכתית רפואית בעריכת פרופ אברהם שטינברג [הוספות ועריכה ב' שלמה]

תוכן ענינים:פרק 1. הגדרות מהו זרע

פרק 2. רקע הסטורי פרק 3. הזרע במקורות חז"ל פרק 4. רקע מדעי פרק 5. לענין טומאה - פרטי דינים פרק 6. דיני השחתת זרע האיש – מקורות האיסור פרק 7. חומרת האיסור. והפגיעה הבריאותית. פרק 8. אלו מקרים – לא נקרא הוצאה לבטלה. פרק 9. אלו פעולות נאסרו מחשש שיבוא להוצאה לבטלה. פרק 10. דיני השחתת זרע באשה. וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו [בראשית לח ט]

פרק 1.הגדרות מהו זרע ופרשנות המקרא

תלמוד בבלי, יבמות לד ב: 'ושחת ארצה' … שלא כדרכה.

בראשית רבה, פה: 'ושחת ארצה' - היה דש מבפנים וזורה מבחוץ.

רש"י: 'ושחת ארצה' - דש מבפנים וזורה מבחוץ.

אבן עזרא: 'ושחת ארצה' - היה משחית זרע הקרי ושופך לחוץ בארץ, ואתמה מבן תמים המזרחי שפירש 'ושחת ארצה', שעשה לה שלא כדרך הנשים, בעבור שלא תהר, והנה שיחת הארץ שלה, כי עליו היא יושבת בארץ, וזה פירוש שגעון וחלילה חלילה להתגאל זרע הקודש בטינוף הטינוף.

לזרע מספר מובנים: החלק בפרי הצמח שממנו גדל צמח חדש; עונת הזריעה; כינוי לתבואת השדה והגן; ובהשאלה - צאצאים, בנחים או בני בני-בנים. כאן יידון 'זרע' רק במובן של החומר הביולוגי המפרה שמוציא הזכר באדם ובבעלי חיים. בפסוקנו הכוונה משולבת: עצם המושג מתייחס לצאצאים, אך 'שחת ארצה' מרמז על הזרע כחומר ביולוגי. במובן זה מוזכר הזרע במקומות הבאים במקרא: ויקרא טו-טז,יז,יח,לב [פר' מצורע], ויקרא יח-כ [פר' אחרי], ויקרא יט-כ [פר' קדושים], ויקרא כב-ד [פר' אמור], במדבר ה-יג [פר' נשא].

• # *

זרע הוא החומר המפרה היוצא מן הזכר באדם ובכל חי. בלשון המקרא הוא נקרא תמיד שכבת זרע [1], והיינו מפני שהזרע יוצא בתוך שכבה נוזלית, ואין כל תא זרע נראה לעין באופן בודד. בלשון חז"ל הוא נקרא גם קרי, ומי שיצאה ממנו שכבת זרע נקרא בעל קרי, והוא על שם הפסוק 'כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה' [2]. החלק המפרה באשה אף הוא נקרא זרע [3]. כיום מבחינים בין המרכיב התורשתי של הגבר, שנקרא זרע, לבין המרכיב התורשתי של האשה, שנקרא ביצית. זרע הוא גם החלק בפרי שממנו גדל צמח חדש. באופן מושאל משמש המושג זרע לציון צאצאים [4]. יש מי שכתב, שבעבר לא נהגו להדפיס ספרים ולעורר במיוחד על עוון הוצאת זרע, וגם לא לייחד את הדיבור על כך ברבים ובפרסום [5], אך בימינו הפך נושא זה לעניין פרוץ, ויש אף רופאים ומדענים המייעצים לכתחילה להקל ואף לעודד אוננות,

יש צורך לפרסם דעת תורה בנידון, ולהזהיר על גודל העוון [6].

פרק 2: רקע היסטורי בין היוונים היו שלש תיאוריות על מקור הזרע: האחת סברה, כי שמקורו במוח, והוא נודד דרך חוט השדרה לתוך האשכים;

השניה סברה, שמקור הזרע מכל חלקי הגוף, וזרע הבא מחלק מסויים של גוף האב ייצור בעובר את אותו חלק. זו היתה דעתו של היפוקרטס; 

והשלישית סברה, שמקור הזרע בדם, ולמעשה הניחו שאין הזרע אלא קריש מיוחד של דם. זו היתה דעתו של אריסטו. שכבת זרע היתה אמנם ידועה מאז ומעולם, שכן מדובר בהפרשה חיצונית ונראית לעין. הראשון שראה ותיאר תא זרע בודד היה אנטוני ון-לווינהוק, ממציא המיקרוסקופ, אשר תיאר לראשונה תא זרע בשנת 1677. מכיוון ש'זרע' האשה איננו נראה לעין, נחלקו הקדמונים על מהותו ועל עצם קיומו. עקב כך היו שתי תיאוריות בעבר: האחת סברה, שאמנם האשה אף היא תרמה זרע, אלא שמהותו המדוייקת לא היתה ידועה, היתה הנחה שהוא דם הווסת, ושמקורו ברחם. זו היתה דעתם של היפוקרטס ושל גלינוס. כך גם היתה דעת חז"ל וחכמי ישראל, שיש לאשה מרכיב תורשתי המתחבר למרכיב התורשתי של הגבר [7]. השניה סברה, שאין לאשה כל תרומה תורשתית, אין לה 'זרע', ואין היא מספקת אלא את המצע להתפתחות העובר, ומצע זה הוא דם הווסת. זו היתה דעתו של אריסטו. הראשון שקבע כי יש לאשה מרכיב חשוב בתרומה התורשתית, וכי מרכיב זה הוא ביצית, היה ויליאם הארווי (1657-1578). הראשון שתיאר את הגופיף בשחלה המכיל את הביצית היה רניה דה-גראף בשנת 1672. הביצית נתגלתה לראשונה בהסתכלות מיקרוסקופית בשנת 1827, על ידי קארל פון באר. אמנם יש להעיר, שהיו מחכמי ישראל שדיווחו על ביצית האשה בצורה נכונה עוד קודם לתאריך זה [8].

פרק 3.הזרע במקורות חז"ל שכבת הזרע יוצאת מן הנקב שבפי האמה [9], וכשיוצאת החוצה - כל גופו מרגיש, ואיבריו מזדעזעים, ובא מבשר החי, חם ומתקשה, ולא יכול לעצור מלצאת [10]. כל שכבת זרע שאינה יורה כחץ אינה מזרעת [11]. זרע האיש הוא אחד משלושת המרכיבים ביצירת העובר [12], ולא נוצר אדם מן כל הטיפה שבזרע, אלא מן הברור שבה [13]. שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת [14], והיא טיפה סרוחה [15]. אחד מסימני סריס חמה הוא, ששכבת זרעו דוחה, היינו שאינו קשור אלא צלול כמים [16]. שכבת זרע היא כוח הגוף וחייו ומאור העינים, וכל שתצא ביותר, הגוף כלה וחייו אובדים [17]. הזרע יש בו רוח חיים טבעי, ובו ההכנה שממנו יתהווה האדם, ולכן הפסדו של הזרע הוא ניגוד לתכונת החיות ורוח החיים, ולכן יש בו טומאה [18]. אי אפשר לשכבת זרע בלא מימי רגלים [19]. עד שלושה ימים שכבת הזרע נקלטת, מכאן ואילך היא נסרחת [20], ורוח מזרחית גורמת להסרחת הזרע במעי האשה בתוך שלושה ימים [21].

חז"ל מנו מספר מאכלים, שמרבים את הזרע: השום, השחלים, חלגלוגות, ביצים, גרגיר, סלתות, אתרוג, יין ישן, יין לבן, בשר שמן, חלב, גבינה, קונדיטון, גריסים של פול ושל עדשים [22]. אחד ההסברים לחשיבות המאכלים השונים ביצירת הזרע היא ההנחה שהיתה רווחת, כי הזרע מתהווה מן האוכל כחמאה מן החלב [23]. ולעומתם מנו חז"ל מספר דברים, שממעטים את הזרע: מלח, רעב, נתק (צרעת), בכייה, שינה על גבי קרקע, גדגדניות, כשות שלא בזמנה (בזמנה הוא בחודש תמוז, ושלא בזמנה הוא בחודש טבת), והקזת דם למטה (היינו למטה מן הביצים כמו ברגליו ושוקיו), כפליים (היינו דבר זה ממעט כפליים לעומת שאר הדברים) [24]. הרמב"ם [25] פירט בהרחבה רבה רשימות מאכלים ומתכונים רבים, אשר ביכולתם להרבות את הזרע או למעטו, וציין 'כי אלו המזונות העשויות למשגל, ראוי שיוקחו אחר צאת מן המרחץ, ואם היה אפשר, שישתה אחריהם שיעור שלוש אוקיות מיין ריחני' [26]. סיכומו של הרמב"ם, 'כי ידוע אצל הרופאים, כי המזונות בעניין הזה יותר מועילים מהרפואות הרבה מאד' [27]. אדם הראשון ראה קרי לאונסו, ומשכבת זרע זו הוליד רוחין ושידין ולילין, שהם מיני מזיקין [28]; יעקב אבינו לא ראה קרי, עד שנולד ראובן בכורו [29]; בעוון יציאת שכבת זרע של יוסף במעשה אשת פוטיפר, לא זכה שיצאו ממנו שנים עשר שבטים, למרות שראוי היה לכך כמו יעקב אביו [30]. אלישע נקרא קדוש, מפני שלא ראה קרי [31]. אחד מעשרה ניסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש היה שלא אירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים [32], אך היה כהן גדול אחד שאירע לו קרי ביום הכיפורים, ונכנס בן אילם מציפורי, ושימש תחתיו בכהונה גדולה [33]. לא היו מאכילים את הכהן הגדול בערב יום הכיפורים מאכלים המרבים את הזרע, ומוסיפים בקשיות האיבר [34], ולא היו מניחים אותו לישן, שמא יראה קרי [35]. הרואה קרי ביום הכיפורים, ידאג כל השנה, ואם עלתה לו שנה, מובטח לו שהוא בן עולם הבא [36]. יש מי שכתבו, שהכוונה דווקא ליחידי סגולה, שלא מצוי אצלם קרי כלל כל השנה, אבל סתם בני אדם, ואפילו תלמידי חכמים, אין להם מקום לדאגה כלל [37]. הרואה קרי בזמן הזה ביום הכיפורים, אם הוא לח, מקנחו במפה ודיו; ואם נתייבש על הגוף, או שנתלכלך, רוחץ המקומות המלוכלכים לבד, ואסור לרחוץ כל גופו או לטבול [38]. אשה מזרעת אודם, וכשהיא מזרעת תחילה יולדת זכר [39]. פרק 4.רקע מדעי השינויים ההיסטולוגיים באשך, שיביאו ליצירת זרע, מתחילים להתרחש בין 7-5 שנים. בסביבות 10 שנים מתחילות חלוקות פעילות של תאי הזרע, אך הגיל שבו פעילות הזרע היא יעילה להפרייה משתנה מאד. יצירת זרע מלאה ויעילה חלה לרוב בסביבות גיל 16 שנה. יצירת הזרע באדם היא תהליך מתמשך וקבוע בכל החיים. תא-יסוד ראשוני מתחלק לשני תאים, אחד מהם ממשיך להתחלק במספר חלוקות, עד שהוא הופך לתא זרע בשל, והשני נשאר במצבו הראשוני להוות יסוד לתאי זרע נוספים. תא זרע מורכב מראש וזנב (שוטון). הראש מהווה כ- 10% מאורך התא, והוא מכיל את גרעין התא, ומבנה דמוי כיפה מיוחד לתא הזרע, המצפה את ראש התא, הנקרא אקרוזום. גרעין תא הזרע מכיל 23 כרומוזומים, שהם מחצית מספר הכרומוזומים בהשוואה לכל יתר התאים בגוף האדם. חלק מתאי הזרע מכילים את המרכיב התורשתי X, אשר בהתחברו עם ביצית ייצור נקבה (XX), וחלק אחר מכיל את המרכיב התורשתי Y, אשר בהתחברו עם ביצית ייצור זכר (XY). האקרוזום מכיל אנזימים מיוחדים, הפועלים בשעת ההתלכדות בין תא זרע לבין ביצית. הזנב הוא ארוך, ומקנה לתא הזרע את יכולת הניידות. תאי הזרע נוצרים בצינוריות הזרע שבאשכים, ועוברים דרך שבילי הזרע עד לשופכה. בדרך נשפכים לצינור הזרע נוזלים הנוצרים בשלפוחיות הזרע ובערמונית, ויחד הם יוצרים את שכבת הזרע. מספר תאי הזרע בכל מיליליטר הוא 120-40 מיליון, ונפח הזירמה הוא 8-3 מיליליטר. מכאן שזירמה חד-פעמית של גבר פורה מכילה כחצי מיליארד תאי זרע. הורמונים המופרשים מתת-המוח משפיעים על השחלות להבשלת הביצית. באשה הקשר הזה ברור וידוע, אך בגבר יש להורמונים אלו השפעה חלקית בלבד על תהליך יצירת הזרע באשכים. בעת הלידה מכילות השחלות 2,000,000-700,000 ביציות בלתי בשלות, אשר חלקן הגדול עובר ניוון במשך הילדות, ונשארות כ- 40,000 ביציות בתחילת ההתבגרות המינית. ביצית שהבשילה וחרגה מחוץ לשחלה יוצרת את מחזור הווסת. הביצית, כמו תא הזרע, מכילה מחצית מספר הכרומוזומים, אך תמיד מכילה היא את המרכיב התורשתי X. פרק 5.לענין טומאה - פרטי דינים דינים הקשורים לזרע –לענין טומאה שכבת זרע היא אב-הטומאה מן התורה [40], והיא מטמאה אדם וכלים במגע, וכלי חרס באוויר, ואינה מטמאה במשא, והנטמא בה אינו מטמא בגדים שעליו [41]. הנוגע בשכבת זרע בשיעור כעדשה הוא ראשון לטומאה [42]. טומאת שכבת זרע שאמרה התורה הוא חידוש, שאף בלי אזהרת התורה בני אדם בדלים מלנגוע בו מחמת מאיסותו [43]. איש שיצאה ממנו שכבת זרע, הוא בעל קרי, בין שיצא לרצונו, ובין שיצא לאונסו [44]; בין שיצא ביום, ובין שיצא בלילה [45]; בין שיצא בדרך תשמיש, ובין שיצא שלא בדרך תשמיש [46]. בעל קרי הוא טמא [47], והוא ראשון לטומאה, שאינו מטמא אלא אוכלים ומשקים בלבד [48]. טומאתו היא טומאת ערב בלבד, היינו שצריך טבילה במקווה, ונטהר בכך לחולין ולמעשר שני, ועדיין הוא טמא לתרומה ולקדשים עד הערב שמש, ובזמן שבין טבילתו לבין הערב שמשו הוא נקרא טבול יום. דין זה נכון גם לאשה המשמשת מיטתה [49], ולאשה הפולטת שכבת זרע [50]. שיעור טומאת בעל קרי בכל שהוא [51]. בעל קרי משתלח מחוץ לשני מחנות [52]. אין הרואה קרי טמא, עד שתצא ממנו שכבת הזרע החוצה [53]. הרואה קרי בלא הרגשה - יש אומרים, שאינו טמא, אלא אם כן נעקרה מגופו בהרגשה, אפילו אם יצאה אחר כך שלא בהרגשה [54]; ויש אומרים, שבכל מקרה טמא, אפילו נעקרה בלא הרגשה [55]. קטן הרואה קרי אינו טמא [56], וקטן לעניין זה היינו פחות מבן תשע שנים ויום אחד [57], ומגיל זה הרי הוא טמא בקרי מהלכה למשה מסיני [58]. יש מי שכתבו, שקטן הרואה קרי אפילו בן יומו טמא [59], אבל נדחו דבריהם [60]. אכן יש להעיר, שאין זה במציאות שקטן בן יומו יראה קרי, שכן אין מערכת יצירת הזרע בשלה עדיין. מי שישן בתפילין וראה קרי, לא יאחז בבתים [61], אלא יאחז ברצועה, ומסיר אותם, עד שיקנח הקרי מעליו, ויטול ידיו [62], ואחרי נטילת ידיים מותר להניח תפילין, אף על פי שהוא טמא [63]. המהרהר בלילה וראה ששימש מיטתו בחלום, ומצא את איברו חם, הרי זה טמא מדרבנן לתרומה בלבד; אבל אם חסר אחד מהתנאים הללו, הרי זה טהור [64].

המטיל מים, וראה מים עכורים או חלוקים, היינו שהטיפות חלוקות כמין שלשלת [65], או שהם חלקים ואינם נדבקים זה בזה [66], אם בתחילה או מתחילה ועד סוף, הרי זה טהור; ואם באמצע או בסוף, הרי זה טמא מדרבנן לתרומה בלבד [67]. בעל קרי שטבל ולא הטיל מים קודם שטבל, כשיטיל מים - טמא, מפני שצחצוחי שכבת זרע אינם יוצאים אלא כשיטיל מים; במה דברים אמורים, בחולה או בזקן, אבל ילד בריא - טהור, מפני שהוא יורה שכבת זרע בחזקה כחץ, והיא כולה ניתקת מן האמה, עד כמה הוא ילד, כל זמן שעומד על רגלו אחת ונועל או חולץ מנעלו [68]. רוכבי גמלים אסורים לאכול בתרומה, לפי שהרכיבה על עור הגמל מחממת ומוציאה קרי [69]. אין אוכלים בערב יום הכיפורים דברים המחממים את הגוף, כגון ביצים, חלב חם, שום צלוי ומבושל, דגים, בשר שמן וכיוצ"ב, פן יבוא לידי קרי ביום הכיפורים [70]. איש ואשה ששימשו מיטתם, שניהם טמאים [71], ובאשה גזירת הכתוב היא שמחמת תשמיש היא טמאה, והרי היא כרואה קרי, ושניהם ראשון לטומאה מן התורה [72]. והיינו דווקא שהוציא זרע, אבל המערה בלי להזריע, שניהם טהורים [73]. אין האשה טמאה בביאה אלא אם היתה גדולה משלוש שנים ויום אחד, והאיש השוכב עמה הוא גדול מבן תשע שנים ויום אחד, והוא הלכה למשה מסיני [74], וכן אין היא טמאה אם באו עליה נוכרי או בהמה [75]. האשה שפלטה שכבת זרע, אף על פי שכבר טבלה ונטהרה מטומאת תשמישה קודם שפלטה, הרי היא טמאה מדין רואה קרי, וטומאתה מן התורה, ואף לחולין [76]. הפולטת טמאה, אפילו אם לא יצא הזרע החוצה, ואין צורך בשיעור של הפליטה, אלא היא טמאה בכל שהוא [77]. כל פולטת זרע סותרת את מנין ספירתה לטהרתה מטומאת זיבה, ואפילו לבעלה [78], ואינה סותרת אלא יום אחד שפלטה בו [79], ולכן נהגו להחמיר שכל אשה, שצריכה לספור שבעה נקיים, ממתינה קודם הספירה זמן של הפסד הזרע [80]. זמן הפסד הזרע הוא מחלוקת תנאים [81], ומחלוקת הפוסקים [82]. להלכה פסקו רוב הפוסקים, שצריכה להמתין שש עונות שלימות, ולמעשה נהגו להחמיר להמתין ארבעה ימים מעת ששימשה [83]. בטעם הדבר, שהיוצא ממנו שכבת זרע הוא טמא - יש מי שכתב, שעיקר היותו של האדם בעולם אינו אלא להבין במושכלות ולעבוד בוראו, לפיכך כשיקרה אותו דבר שמראה בו הטייתו אל תאוות החומריות, ראוי לו לעומד יום אחד בטומאתו, כדי שתתנקה מחשבתו יפה, ואחר כך יטהר [84]. עזרא ובית דינו תקנו טבילה לבעלי קרי, היינו שלא יקרא בתורה עד שיטבול, אף על פי שמן התורה מותר לבעל קרי לעסוק בתורה בעודו טמא ככל הטמאים [85]. דין זה הוא בין אם ראה קרי באונס, ובין אם ראה קרי שלא באונס [86]. כמו כן חלה התקנה גם אם היתה ביאה בלא הוצאת זרע [87]. יש מהראשונים שכתב, שבית דין שלאחר עזרא התקין, שבעל קרי אסור אף בתפילה [88]; ויש שכתבו, שאיסור התפילה היה אף הוא מתקנת עזרא [89]. אם קינח הקרי, מותר בעל הקרי להניח תפילין [90]. טבילת בעל קרי לתורה מותרת אפילו במים שאובים, אף על פי שהם פסולים בטבילה משום טומאה, אבל הטבילה צריכה להיות בקרקע דווקא [91], ויש שפסקו שאף חציצה במיעוט הגוף לא פוסלת בטבילה זו [92]. יש מי שכתב, שמי מקווה זוחלים פסולים לטבילת בעל קרי [93]. תקנת עזרא נתבטלה, לפי שלא פשטה בכל ישראל, ולא היה כוח ברוב הציבור לעמוד בה [94]. והיינו שלא החכמים ביטלוה, אלא מאליה נתבטלה, מפני שלא יכלו לעמוד בתקנה זו; ולאחר שנהגו כן, חיזקו חכמים את ביטול התקנה [95]. יש מהראשונים הסבורים, שלא בטלה תקנת עזרא אלא לתורה, אבל לתפילה התקנה בעינה עומדת, אלא שאין צריך טבילה בארבעים סאה, ודי בנתינת תשעה קבים [96]; ויש הסבורים, שבטלה תקנת עזרא לגמרי, גם לתורה וגם לתפילה, גם לטבילה בארבעים סאה, וגם לנתינת תשעה קבים [97]. מצד המנהג - זה הוא אחד מחילוקי המנהגים שבין בני בבל ובני ארץ ישראל, שאנשי בבל אין רוחצים, לא מקרי ולא מתשמיש המטה, ובני ארץ ישראל רוחצים מתשמיש המטה ומקרי, ואפילו ביום הכיפורים [98], וכן יש מי שכתב, שלתורה בוודאי אין להחמיר כלל לטבול לקריו, אבל לתפילה הדבר תלוי במנהג, שכל ישראל הדרים בין הישמעאלים נהגו לרחוץ, ואלו הדרים בין הערלים (היינו הנוצרים) לא נהגו לרחוץ, ואין לשנות את המנהג [99]. ומכל מקום בעל נפש המיטהר לקריו גם היום, מידה טובה ומשובחת היא, והמחמיר תבוא עליו ברכה [100], ולדברי הכל התפילה מקובלת יותר כשהיא עם הטבילה [101], ולשיטה זו מותר לטבול לקריו לצורך תפילה גם בשבת [102], ובייחוד יש להחמיר על שליח הציבור [103]. ובימינו נזהרים ביותר בטבילה זו ההולכים בעקבות הבעש"ט [104]. ועוד יש מי שכתב, שאדם יכול לקבל על עצמו טבילה זו כחובה, אך דווקא להחמיר ולא להקל, כגון שעל ידי זה יתבטל מקריאת שמע ותפילה, או שיטבול ביום הכיפורים [105]. ויש מי שכתב, שאף בזמן הזה נשארה תקנת עזרא כחובה לטבול בערב יום הכיפורים [106]. אמנם בזמן הזה, אם ראה קרי ביום-הכיפורים - יש הסבורים, שאסור לו לטבול או לרחוץ גופו, שכן ביום-הכיפורים יש איסור רחיצה, והטבילה לתפילה בזמן הזה איננה אלא מנהג. לפיכך, לשיטה זו אם רואה קרי והוא לח, מקנחו במפה ודיו, ואם יבש הוא או שנתלכלך, רוחץ את המקומות המלוכלכים בלבד ומתפלל [107], ואף אסור לשפוך עליו תשעה קבים מים [108]; יש אומרים, שבעל קרי יכול לרחוץ ביום הכיפורים אף בזמן הזה, ובלבד שיטבול במקום צנוע [109], ולשיטה זו כהן שראה קרי טובל ביום הכיפורים לפני נשיאת כפיים [110]; יש מי שכתבו, שמי שליבו נוקפו, מותר לטבול לקריו, והדבר תלוי לפי מה שהוא האדם [111]; ויש מי שכתבו, שטבילת בעל קרי ביום הכיפורים אפילו בזמן הזה היא מצווה וחובה [112]. להלכה הכריעו הפוסקים שאף מי שרגיל לטבול בשאר ימות השנה לקריו, לא יטבול ביום הכיפורים [113]. ויש מי שכתב, שראוי לו להתחזק ביותר בלימוד התורה, ואם אפשר יטבול תיכף במוצאי יום הכיפורים [114]. מותר לשאת כפיו, והמחמיר לטבול, תבוא עליו ברכה [115]. שכבת זרע על בשרו, דינה כצואה על בשרו לעניין קריאת שמע ותפילה [116], והיינו שיש להחמיר בה כשהיא על בשרו, אף שהיא מכוסה [117]. ואם שכבת הזרע היא על בגדיו והיא מכוסה - יש אומרים, שמכל מקום לא יקרא קריאת שמע, עד שירחץ את המקום, או עד שיפשוט בגדים אלו [118]; ויש אומרים, שאם הזרע על בגדיו, מותר לקרוא קריאת שמע [119]. שכבת זרע היא מהמשקים הטמאים, שאינם צריכים שיקדם להם הכשר, שהטומאה וההכשר באים כאחד [120]. פרק 6.דיני השחתת זרע האיש – מקורות האיסור יש הסבורים, שאיסור השחתת זרע הוא מן התורה [121]; יש מי שכתב, שהאיסור הוא הלכה למשה מסיני [122]; ויש הסבורים, שהאיסור הוא מדרבנן [123]. יש מי שכתב, שהשאלה אם האיסור הוא מן התורה או מדרבנן היא מחלוקת ראשונים [124]. לשיטות הסוברים שאיסור השחתת זרע הוא מן התורה, יש מי שמנה אותו בתרי"ג המצוות [125]; ויש הסבורים, שאינו נמנה עם שס"ה הלאווין [126]. מהתורה:מאחר שאיסור השחתת זרע לא נתפרש באופן ישיר בתורה [127], נחלקו הפוסקים הסבורים שאיסורו מן התורה ביחס למקורו: יש שכתבו, שמקורו הוא מהלאו של 'לא תנאף' [128], לא תהא בך ניאוף, בין ביד ובין ברגל [129], וסוברים שאיסור זה מתייחס להוצאת זרע לבטלה [130]. יש שלמדו, שמקורו מהפסוק 'ונשמרת מכל דבר רע' [131], שלא יהרהר ביום, ויבוא לידי טומאה בלילה [132], והיא דרשה גמורה לדעת רוב הראשונים [133], וכל שכן הוצאת זרע שהוא בכלל לאו זה [134]. יש שלמדו, שמקור איסור השחתת זרע הוא במצות פריה ורביה [135]. יש מי שכתב, שאיסור השחתת זרע הוא מדין חובל ומשחית, היינו כמו שאסור לאדם לחבול בגופו, כך אסור להשחית את זרעו [136]. יש מי שלמד את האיסור מדור המבול [137], שחטאו בהשחתת זרע [138]. יש שלמדו האיסור ממעשה ער ואונן [139]. יש מי שכתב לאסור השחתת זרע מהפסוק 'אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה' [140]. ויש שהכלילו איסור זה באביזרייהו דשפיכות דמים, שמכלה את הגרעין של החיים העתידים להיווצר [141]. מדרבנן:הפוסקים הסוברים שאיסור השחתת זרע הוא מדרבנן, דחו את המקורות האפשריים מן התורה בדרכים שונות: יש הסבורים, שאין הדרשה של 'לא תנאף' אלא אסמכתא בעלמא [142], או שהאיסור נאמר רק על ניאוף באשת איש [143]. הדרשה הנלמדת מהפסוק 'ונשמרת מכל דבר רע' לשיטתם אינה אלא אסמכתא בעלמא [144]. אין לתלות את איסור השחתת זרע במצות פריה ורביה [145]. וכן דוחים הם מטעמים שונים את הראיות האחרות, שהביאו החולקים להוכיח את האיסור מן התורה. מהפוסקים הסבורים שאיסור השחתת זרע הוא מדרבנן - יש מי שכתב, שלוקים עליו מכת מרדות למי שעושה בזדון אחר התראה [146]; ויש מי שכתב, שאין לוקים עליו כלל [147]. פרק 7. חומרת האיסור:

איסור הוצאת זרע לבטלה גדול הוא [148], ועל פי תורת הקבלה הוא חמור מכל עבירות שבתורה [149].

[149. טושו"ע אבהע"ז כג ג, על פי זוהר פ' בראשית דף סב, ופר' וישב קפח. [ולעורר הנשמה נביא לשונו:

זוהר בראשית דף קפח/א

'וירע בעיני יי' אשר עשה וימת גם אותו' [ברא לח י], רבי חייא פתח (קהלת י"א) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך וגו', תא חזי כמה אתחזי ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי ולאזדהרא בעובדוי בא וראה כמה ראוי לו לאדם להזהר מחובותיו ולהזהר במעשיו

קמי קודשא בריך הוא, בגין דכמה שליחן וכמה ממנן אינון בעלמא דאינון 

לפני הקדוש ברוך הוא, בגלל שכמה שליחים וכמה ממונים הם בעולם שהם אזלין ושייטן וחמאן עובדיהון דבני נשא וסהדין עלוי (ז"ח עלייהו) וכלא הולכים ושטים ורואים מעשיהם של בני האנוש ומעידים עליו והכל בספרא כתיבין, בספר נכתבים,

ות"ח בכל אינון חובין דאסתאב בהו בר נש בהאי עלמא דא איהו חובא 

ובא וראה בכל אלו החובות שמסתאב בהם האדם בזה העולם, זה הוא החוב דאסתאב ביה ברנש יתיר בהאי עלמא ובעלמא דאתי מאן דאושיד זרעיה שנטמא בו האדם ביותר בעולם הזה ובעולם הבא מי ששופך זרעו בריקניא ואפיק זרעא למגנא בידא או ברגלא ואסתאב ביה כמה דאת לריק ומוציא זרעו לחינם ביד או ברגל ונטמא בו כמו שאתה אמר(תהלים ה') 'כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע', בגין דא לא עאל אומר: בגלל זה לא עולה

לפרגודא ולא חמי סבר אפי עתיק יומין כמה דתנינן כתיב: הכא 'לא יגורך 

לפרגוד ולא רואה סבר פני עתיק ימים כמה ששנינו שכתוב: כאן: רע' וכתיב 'ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יי' ובגין כך=ובגלל כן כתיב (ישעיה א') ידיכם דמים מלאו, זכאה חולקיה דב"נ דדחיל למאריה ויהא נטיר מאורח בישא, וידכי גרמיה אשרי חלקו של האדם שירא מאדונו ויהא שומר מאורח רע , ויטהר עצמו לאשתדלא בדחילו דמאריה, להשתדל ביראת אדונו [רבונו של עולם] ת"ח 'בבקר זרע את זרעך' - האי קרא אוקמוה בבקר דא הוא בזמנא דבר נש אתקיים בחיליה ויהא בעולימו כדין אשתדל לאולדא בנין באיתתא דחזיא ליה דכתיב 'בבקר זרע את זרעך'

וראה עוד מקורות אחרים, שציין בתו"ש בראשית פל"ח אות מה. והאריך בזוהר לבאר חומרת העונשים, שמקבל אדם אחרי מותו עבור חטא זה. וראה עוד בתניא ספ"ז, שעוון זה גדול מעוון ביאות האסורות .

יש הסבורים,, שאמנם איסור זה חמור מכל עבירות שבתורה [150]; ויש הסבורים שהוא לאו דווקא, אלא שבא להפליג בחומרת האיסור [151]. המוציא זרע לבטלה כאילו שופך דמים והורג את הנפש [152], שמכל טיפה היה ראוי להיות נוצר זרע קודש [153], והעושה כן כאילו עובד עבודה זרה [154]. יש מי שכתב, שיש בהשחתת זרע שני גדרים, גילוי עריות ושפיכות דמים [155]. יש מי שכתב, שיש בהשחתת זרע רק אביזרייהו של עבירות אלו [156]; ויש שכתבו, שלא אמרו כן אלא להפליג העוון, אבל אין זה לא גילוי עריות ולא שפיכות דמים, ואינו בכלל יהרג ואל יעבור [157]. ולעומתם יש מי שמנה איסור זה בין חייבי מיתה [158]. המוציא זרע לבטלה כאילו מביא מבול לעולם וחשוב כבהמה, וחייב מיתה [159]; ויש מי שכתב, שבעונש זה בנים מתים כשהם קטנים, או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות [160]. דורשי רשומות אמרו הכל תלוי במז"ל - במ'וציא ז'רע ל'בטלה, היינו שכל הצרות באות לאדם על עוון זה [161], ומעשה זה מנוגד לחובת האדם בעולמו [162]. הערת עורך:[הרמב"ם רואה בהוצאת זרע לבטלה פגיעה בבריאות הגוף וממילא זוהי פגיעה במצוה היסודית של והלכת בדרכיו : שיש ללכת בדרכי ה' – ובכלל זה להיות בריא כדי שיוכל לעבוד את ה' ,שהרי החולה ,וכן המביא עצמו לקצור חיים לא יוכל להיות עובד ה'

רמב"ם הלכות דעות פרק ד הלכה א

הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים, ואלו הן: לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב, ולא ישתה אלא כשהוא צמא, ואל ישהא נקביו אפילו רגע אחד, אלא כל זמן שצריך להשתין או להסך את רגליו יעמוד מיד.

והולך בדרכיו. וזה לשון הזהב בענין הפגיעה הבריאותית של המוציא זרע לבטלה,או מעבר לראוי (והרפואה המודרנית מאששת את דבריו):

רמב"ם הלכות דעות פרק ד הלכה יט

שכבת זרע היא כח הגוף וחייו ומאור העינים וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכחו כלה וחייו אובדים, הוא שאמר שלמה בחכמתו: אל תתן לנשים חילך,

כל השטוף בבעילה

• זקנה קופצת עליו, • וכחו תשש, • ועיניו כהות, • וריח רע נודף מפיו ומשחיו • ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרות • ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה, • שיניו נופלות, • והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו, • אמרו חכמי הרופאים: אחד מאלף מת בשאר חלאים והאלף מרוב התשמיש, לפיכך צריך אדם להזהר בדבר זה אם רצה לחיות בטובה,...

פרק 8. מצינו שני גדרים באיסור הוצאת זרע לבטלה: השחתה, המוגדרת באופן הוצאת הזרע מן הגוף; לבטלה, המוגדרת לפי המטרה שלשמה הוצא הזרע. איסור השחתת זרע איננו משום שהולך הזרע לאיבוד בלא הולדה, אלא האיסור משום שמשליך זרעו במקום שלא הותר לו להשליך, כי הבורא יתברך גזר שלא ישליך הזכר את זרעו אלא בנקבה, ובמקום שהוא מיוחד להשלכת זרע [163]. איסור השחתת זרע הוא ביציאתו מחוץ לגוף לאיבוד, אבל אין איסור בעצם העקירה בתוך הגוף, וכל עוד שלא יצא הזרע החוצה, אין עליו שם זרע כלל, ואין כאן איסור השחתה [164]. פרק 8. אלו מקרים לא נקרא 'הוצאה זרע לבטלה' לא נקרא השחתת זרע, אלא במי שגורם להוצאת זרע מן הגוף שלא כהוגן, אבל לאחר שנעקר הזרע מן הגוף כהוגן, לא שייך בו עוד דין השחתה [165]. לפיכך, אין איסור השחתת זרע בהוצאת זרע ישירות מהאשך בדרך של ביופסיה [166]. וכן אין איסור השחתת זרע לאחר כריתת הערמונית, גם אם חותכים את שבילי הזרע, ובשעת הביאה נעקר הזרע, ובא למקום החתך, ומתערב בשתן ויוצא כך [167]. אין איסור השחתת זרע במקרים שצורת התשמיש היא כדרך כל הארץ, ובא עליה משום מצות עונה, אף על פי שמצב האשה הוא כזה שלא תוכל להוליד, כגון זקנה, ילדה, עקרה, אילונית וכד' [168]. ואף לשיטת הסוברים שראוי להחמיר ולא לשאת קטנה, עקרה וזקנה [169], מכל מקום אם עבר ונשא אשה כזו, אין עליו איסור תשמיש [170]. יש אומרים, שאין איסור השחתת זרע בבועל אשה שרחמה צר, אף על פי שהזרע יוצא החוצה, בתנאי שמתכווין לבעול לצורך פריה ורביה, ומשמש כדרכו [171]; ויש אומרים, שהמשמש עם אשה שרחמה צר עובר על איסור הוצאת זרע לבטלה [172]. אשה שניטל רחמה, אין איסור לבעלה לשמש עמה, ואינו אסור משום מוציא זרע לבטלה, כיון שמשמש כדרך כל הארץ, ואינו מטיל זרע לחוץ [173]. אם עשו הרופאים תפר בצוואר הרחם כדי שלא תתעבר, כיוון שהתשמיש הוא כדרך כל הארץ ומזריע בפנים, אלא שאינה ראויה להוליד, אין זה השחתת זרע [174]. לעומת זאת, אשה שיש לה אוטם ברחמה, היינו שהנרתיק אטום או חסר [175], אסור לשמש עמה, כיון שהוא כזורה על עצים ואבנים [176], וחייב לגרשה, ומחוייבת לקבל גט [177]. והיינו דווקא שהאוטם הוא מלא, ולא יכול לבעול אפילו בהעראה, אבל בראוי להעראה אין איסור [178]. יש הסבורים, שאיסור זה הוא מן התורה [179]; ויש הסבורים, שהאיסור הוא מדרבנן [180]. יש מי שהסתפק באשה שאין לה לא רחם ולא נרתיק, ובנו לה בניתוח פלסטי נרתיק על מנת שתוכל לקיים יחסי אישות, שמא במקרה זה יש דין של הוצאת זרע לבטלה [181]. יש מי שכתבו, שמי שנולדה ללא איבר זכר וללא איבר נקבה, וסידרו לה הרופאים נרתיק על ידי ניתוח פלסטי, הבא עליה חייב משום השחתת זרע [182]. מי שלא יכול להתאפק, ובא לידי שפיכת זרע מוקדמת לפני הכנסת העטרה לנרתיק האשה, אין בזה איסור השחתת זרע, אם משמש כדרכו [183]. והיינו דווקא אם לפעמים הוא גם מצליח לגמור ביאתו כראוי והזרע נשפך בפנים; אבל אם תמיד דרכו בכך, יש מי שאסר [184]. יש הסבורים, שזה נקרא דרך תשמיש, שגוף נהנה מגוף, ודומה למשמש עם קטנה, ואין בו איסור השחתת זרע [185]; ויש הסבורים, שאין זה דרך תשמיש, והרי זה כמטיל זרעו על עצים ואבנים, שאין המקום ראוי להזריע כיוון שהוא סתום, וכמעשה הזה אינו ראוי להזריע בשום מקום, ואינו דומה לקטנה [186]. נתינת כיס (קונדום) על האיבר הוא בוודאי הוצאת זרע לבטלה [187]. אלא שנחלקו אם הדבר אסור אפילו במקום סכנה או לא. רוב הפוסקים סבורים, שאין איסור הוצאת זרע לבטלה כאשר הוצאתו נעשית במטרה לשפר את פוריות הגבר, ולהשיג את המטרה של פריה ורביה, שהיא המטרה של הוצאת זרע כדרך כל הארץ, היינו כל שעושה בשביל תיקון אינו נקרא השחתה ובטלה [188]; ויש הסבורים, שאף אם המטרה היא תיקון ופוריות, כיוון שבזמן הוצאת הזרע הוא לבטלה, לא מועיל מה שאחר כך ישתמשו בו לפוריות. יש מי שכתב, שכל שהוא לצורך אינו נקרא לבטלה, אפילו אם הצורך הוא להינצל מעבירה, כגון אם יצרו מתגבר עליו, ומתיירא שייכשל באשת איש או באשתו נידה, מותר לו להוציא זרעו באותה שעה, ומוטב שיעבור בכך ולא יחטא באשה, אלא שצריך כפרה [189]; ויש מי שהתיר אפילו כשרוצה להציל עצמו מאיסור דרבנן, כגון שמתיירא שייכשל בפנויה טהורה או בגויה [190]. מותר להוציא זרע כדי לבדוק אם האיש הוא כרות שפכה [191]. אם נמצא דם בעד שלה, ויש ספק אם הדם בא ממנו או ממנה, דנו הפוסקים אם מותרת הוצאת הזרע לצורך הבדיקה [192]. אבל אשה שראתה דם מחמת תשמיש שלוש פעמים, ויש ספק אולי הדם ממנו, מותר להוציא זרע לבודקו, כי גדול השלום וקשים הגירושין [193]. בעניין הוצאת זרע לצורך בדיקת פוריות הגבר נחלקו הפוסקים. יש הסבורים, שהדבר אסור, ויש הסבורים שהדבר מותר. אם יש צורך רפואי למניעת הריון, כגון סכנה או ספק סכנה לאשה, ומותר בתנאים אלו להשתמש באמצעי מניעה כדי למנוע סכנת הריון מאשתו החולנית, אין בהוצאת הזרע משום איסור, שאין זה לבטלה אלא לצורך מצות קיום עונה, ומצות מניעת סכנה [194]. במקרה של מחלה מסוכנת, שאומרים הרופאים שצריך להוציא זרע לצורך רפואתו - מותר [195]. יש שהתירו הוצאת זרע גם שלא במקום סכנה, אלא בצער בלבד, אך יש שמשמע מהם לאסור [196]. הוצאת זרע במטרה להפרות האשה בדרך של הזרעה מלאכותית, או בדרך של הפריה חוץ-גופית - רוב האחרונים סבורים, שאיננה נחשבת לבטלה, ויש החולקים [197]. יש הסבורים, שההיתר הוא דווקא אם נולד בעקבות זאת וולד שמתייחס אחריו, ובכך קיים מצות פריה ורביה, או לפחות מצות לשבת יצרה, אבל אם הוצאת הזרע היתה שלא לצורך מצווה זו היא אסורה; ויש הסבורים, שכל שמכווין לקיים המצווה, גם אם לא הצליחה בידו, אין זה נקרא לבטלה [198]. יש מהפוסקים הסבורים, שאיסור השחתת זרע הוא דווקא בהשחתה וודאית, אבל כשיש ספק אם אמנם יושחת הזרע, אין בו איסור [199]. יש מי שכתב, שגרם השחתת זרע קל יותר מאשר השחתה ישירה, ולכן במקום הדחק יש להעדיף השחתה בדרך גרמא ולא בצורה ישירה [200]. פרק 9.חז"ל והפוסקים אסרו פעולות שונות, אשר גורמות להוצאת זרע: אסור לאיש שיגע באמתו [201], ואסור לאחוז באמתו כשמשתין, אבל בנשוי מותר [202], ומידת חסידות להחמיר אפילו בנשוי, ושלא לצורך השתנה גם מצד הדין אסור [203]. כמו כן לא יסתכל על המילה שלו [204]. גם אסור לשלוח ידו במבושיו, ואפילו מתחת לטבורו, כדי שלא יבוא לידי הרהור [205], אבל במקום צער, אף שלא במקום סכנה - מותר [206]. אסור לאיש שיקשה עצמו לדעת [207], שהמקשה עצמו לדעת הרי זה עבריין [208], והוא בנידוי [209], וצריך לישון דווקא על הצדדים, שלא יבוא לידי קישוי [210]. אסור לאיש שיביא עצמו לידי הרהור [211]. והיינו דווקא שמכווין עצמו ומשתקע בהרהור [212]. אסור לקרוא סיפורי אהבה ודברי חשק, שמגרה יצר הרע בעצמו [213], ואפילו לקרוא בספרי רפואה בעניין התשמיש קודם הנישואין אסור, אלא רק סמוך לחתונה [214]. לא יסתכל בבהמה ועוף כשמזדקקים זכר לנקבה [215], אך הלומדים חכמות טבעיות, וצריכים לדעת דרכי תשמישם של בעלי חיים, או העוסקים במלאכתם וצריכים לטפל באיברי הרביה - מותרים, כי במלאכתם עוסקים [216]. אסור לרכב על בהמה ללא אוכף [217]. אסור ללבוש מכנסיים, שאינם עשויים כבתי שוקיים [218]. יש מי שכתב, שטעם האיסור על האיש לשמש אשה שהיא חולת מעיים [219], משום שחוששים אנו שיבוא לידי הוצאת זרע לבטלה [220], אך מי שעסוקים במלאכתם, כגון מרביעי בהמה [221], רופא אורולוג [222], או רופא נשים [223] - מותר, שלא יבואו לידי הרהור. אסור לרופא לבדוק אשכים של הזולת כבדיקה שגרתית, כאשר אין לכך כל סיבה רפואית [224]. אלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה כן בנידוי הוא יושב [225]. דש מפנים וזורה מבחוץ אסור [226], ואפילו במקום סכנה [227]. ביאה שלא כדרכה אסורה אפילו באשתו, אם מוציא זרע [228]. יש הסבורים, שהיינו דווקא כשרגיל לעשות כן תמיד, אבל במקרה בלבד מותר [229]; יש מי שכתב, שהיינו רק אם היה פעם אחת בחייו [230]; ויש מי שמתיר אף הרבה פעמים, אם רוב תשמישו הוא כדרכו [231]. באופן עקרוני, לשיטת הסוברים שיסוד איסור השחתת זרע הוא במצות פריה ורביה, הרי שמי שאינו מצווה בפריה ורביה, איננו מצווה בהשחתת זרע, כגון אשה, בן נח, סריס, ומי שאינו יכול להוליד [232]. מי שכבר קיים מצות פריה ורביה - יש הסוברים, שאינו מצווה על השחתת זרע אלא מדרבנן [233]; ויש הסבורים, שאף זה איסורו מן התורה [234]. סריס, ומי שזרעו אינו ראוי להוליד - יש הסבורים שהוא פטור [235], וכן יש שכתבו, שאין איסור השחתת זרע כשיוצא בלא קישוי, כי אינו ראוי להוליד [236]; ויש הסבורים, שאף אלו חייבים [237]. יש מי שכתב, שאם אחד הוציא זרע לחברו, האיסור הוא על מי שיצא ממנו הזרע אם היה לרצונו, אבל אין איסור על המוציא את הזרע [238]; ויש הסבורים, שהאיסור הוא אף על המוציא [239]. הפוסקים דנו בתועלת התשובה ובדרכי תיקונים שונים למי שנכשל באיסור הוצאת זרע לבטלה, וכן בדרכי מניעה לחטא זה [240].

[קיצור שולחן ערוך סימן קנא

סעיף ד

1. בסעודת הלילה לא ירבה באכילה ושתיה, 2. ולא יאכל דברים המחממים את הגוף כגון בשר שמן וכל מאכלי חלב וגבינה וביצים ושום. 3. גם לא ישתה משקה המחמם, כי דברים אלו גורמים לחטא זה.

סעיף ה מי שראה חס ושלום קרי בלילה, כשניער משנתו יטול ידיו ויאמר בשברון לב: " רבונו של עולם עשיתי זאת שלא בכוונה, רק בהרהורים רעים ובמחשבות רעות. לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי מחוק ברחמיך הרבים עון זה, ותצילני מהרהורים רעים וכיוצא בזה לעולם ועד אמן כן יהי רצון".

סעיף ו הרוצה לשמור את עצמו מחטא זה:

1. ישמור את פיו מניבול פה, 2. משקרים, 3. מרכילות, 4. מלשון הרע 5. ומליצנות, 6. וכן ישמור את אזנו משמוע דברים כאלו, 7. גם יהא זהיר לקיים נדריו, 8. ולא ירבה בדאגה. 9. וגם יהא זהיר מהרהורים רעים. 10. וקודם שהולך לישן יעסוק בתורה 11. או יאמר ד' מזמורי תהלים הראשונים. 12. ויזהר שלא לישן בחדר יחידי.

סעיף ז תיקונים למי שנכשל בחטא זה כתובים בספר יסוד יוסף אשר ליקט ואסף מספרים קדושים וקדמונים, ואכתוב פה קצת מהם בקיצור :

1. להדר להיות סנדק שימולו ילדים על ברכיו ובפרט להיות סנדק אצל עניים, 2. להרבות בצדקה לעניים, 3. לשמור שבת כהלכתו ולענגו ולהדליק נרות הרבה, 4. לכבד ולאהוב לומדי תורה, 5. להתפלל בכוונה ובבכי, 6. לבחור במדת הענוה, וכאשר ישמע שמחרפין אותו ישתוק וימחול. 7. כאשר יעשה איזה מצוה יעשה בכח ובזריזות עד שיתחמם בה, ובפרט בעשיית המצות לפסח.

השפעה לאמירת התיקון. כמו כן, אמירת התיקון על ציונו באומן גם מסוגלת לתקן את הפגמים אף על פי שלא נעשו באותו היום. חסידי ברסלב נהגו לא להפסיק בדיבור ביניהם.

רבי נחמן הוסיף שיש לטבול במקווה טהרה לפני אמירת המזמורים. אמנם, גם אם האדם אנוס מלטבול במקווה, גם טוב מאד לומר את התיקון, והוא מועיל מאד.

גדולי ישראל המליצו לומר את התיקון הכללי, וביניהם: ר' יואל טייטלבוים זצ"ל, ר' חיים פלאגי זצ"ל, האדמו"ר מגור בעל ה'פני מנחם' זצ"ל, ר' עובדיה יוסף שליט"א, ר' מרדכי אליהו שליט"א, ר' שלמה עמאר שליט"א.

[עריכה] ההתמודדות עם היצר

אין ספק, התמודדות עם היצר היא לחלק מהאנשים יום יומית. אולם ישנם כמה עצות מועילות שיכולות לספק מענה מובנה ואמיתי להתמודדות הזאת. כלל המפתח הוא - והוא כלי חשוב ומרכזי: להתרחק מהשיעמום, להתרחק מחוסר מעש. ייתכן ויש ויאמרו: לימדו במקום זאת תורה, והרבה, וזו כמובן עצה מועילה, אך לפעמים עצה זאת עלולה להכשיל, כיוון שלא כל איש מסוגל ללמוד תורה ברוב או כל שעות היום,ועלול לחשוב שבלי לימוד תורה כל רגע, אין דברים אחרים מועילים שיוכל לעשות כדי להתגבר. לכן עצתי היא, מעבר ללימוד תורה, שאין לזלזל בה - מצאו לכם גם עיסוקים שיקדמו אותכם בחיי האמונה שלכם, שיקדמו את חיי המשפחה שלכם, את הפרנסה שלכם, אם אינכם נשואים, עשו השתדלות גדולה למצוא לכם זיווג (גם זו עבודה במשרה מלאה בפני עצמה). כבר כתב הרמב"ם בחכמתו הרבה (משנה תורה, פרק א, ו): "לעולם ילמוד אדם תורה, ואחר כך יישא אישה ... ואם היה יצרו מתגבר עליו, עד שנמצא שאין ליבו פנוי -- ישא אישה, ואחר כך ילמוד תורה".

התמודדות נוספת וחשובה היא התמודדות עם הראייה, ראיה שעלולה לפתוח פתח לדבר הלא רצוי. הראיה עלולה להיות באינטרנט, ברחוב או בעיתון. לכן - עשו לעצמכם גבולות ברורים. למשל כאשר אתם גולשים - מה מטרת הגלישה, אם היא למטרת עבודה, לימוד, או אפילו כדי להתעדכן בחדשות - קצבו לעצמכם זמן סביר ומוגבל למטרה זו בלבד - סמנו לעצמכם את המטרות ואת הזמן שהקצבתם לעצמכם ועמדו במטרות ובזמנים שהקצבתם לעצמכם ולא מעבר לכך.

כאשר יש לכם זמן פנוי, עיסקו בלימוד תורה - אך עשו זאת בחכמה. ישנם אנשים שבמשך שנה שלמה קוראים עמוד אחד בספר, וחוזרים עליו, כיוון שהספר כנראה לא התאים או מתאים לרמתם התורנית, או לאופיים. לא רצוי במצב זה להינעל דווקא על ספר אחד כי אז יווצר מצב שתזנחו את הלימוד, והדבר עלול להוביל למעגל של יאוש וחטא (כמובן שחובה עליכם להיות מספיק כנים עם עצמכם ולראות שאינכם מוותרים בקלות רבה מדי על הלימוד, שכן חשוב גם להתמיד, אך יש לדעת באופן פנימי מה הגבול). מצאו לימוד שמתאים לרמתכם התורנית, שתוכלו לקרוא ולהתקדם בו, ולקבוע בו עיתים לתורה, לבד או בחברותא. מומלץ ביותר שבלי קשר תהיה לכם חברותא קבועה ומסודרת עם אדם נעים הליכות בזמן פנוי שנוח לכם.

חלק גדול מהבעיה בהתמודדות עם היצר הוא היאוש. קיים יאוש שנמצא לפני חטא, וקיים סוג אחר של יאוש שמגיע לאחר החטא. אולם מטרת היאוש היא אחת: לגרור את האדם שוב למעגל החטא. למעשה היאוש "אומר" לאדם - "עזוב אותך" מהמאמץ ומהשתדלות, "חבל על המאמץ". בכל מקרה המצב אבוד. אולם יש לזכור, שאחד האתגרים החשובים ביותר הוא להתגבר על היאוש. ואחת הדרכים הטובות ביותר להתמודד איתו היא לזכור את דרך התשובה, לזכור שכאשר רע לנו וקשה לנו עלינו להתרכז במה שעלינו לעשות עכשיו, בהתמודדות העכשווית שלנו. להיזכר גם בדברים הטובים ובחסדים הטובים שיש בנו, ושהקב"ה גמל איתנו.

[עריכה] הנהגות לתיקון החטא

מספר ספרים נכתבו על הנהגות לתיקון פגם הברית. בקיצור שולחן ערוך סוכמו חלק מהנהגות אלו:

להדר להיות סנדק; שימולו ילדיו על ברכיו, ובפרט להיות סנדק אצל עניים; להרבות בצדקה לעניים; לשמור שבת כהלכתה ולענגה ולהדליק נרות הרבה; לכבד ולאהוב לומדי תורה; להתפלל בכונה ובבכי; לבחור במידת הענוה, וכאשר ישמע שמחרפים אותו, ישתוק וימחול; כאשר יעשה איזו מצוה, יעשה בכח ובזריזות עד שיתחמם בה, ובפרט בעשית המצות לפסח; לגדל בניו לתלמוד תורה ולהדריך אותם ביראת שמים; לגדל יתום בתוך ביתו, ויתנהג עמו כמו עם בנו; לעסוק במצות הכנסת כלה; לעלות לתורה לכל הפחות פעם אחת בכל חודש, ויברך הברכות בקול רם, גם יסתכל בתורה ויקרא בלחש עם הקורא; להיות מן העשרה הראשונים בבית הכנסת; לעמוד בחצות הלילה לעשות תקון חצות בבכי, ואם אי אפשר לו לקום בחצות הלילה, יעשה אחר כך תקון חצות; לאהוב שלום ולרדוף שלום.

על פי ספרים רבים שנכתבו ועל פי ניסיון אישי של רבים, מה שהכי עוזר בהתמודדות (כמובן לא לבד, אלא בשילוב עם דברים אחרים) זה הקימה לפני עלות השחר לקרוא תיקון חצות. אני רוצה להגיד שמנסיון אישי, תיקון חצות זה הדבר שהכי עזר לי בנושא הזה, ובכלל זה דבר ענק, גם כשלא אומרים תיקון רחל, וגם בזמנים שלא אומרים תיקון חצות בכלל, קימה לפני עלות השחר ללמוד תורה (תהלים בשעה כזאת זה נפלא), תעזור מאוד מאוד מאוד במהלך היום להילחם בתחבולות היצר. ,,

[עריכה] תיקון החטא

כתוב בזוהר הקדוש, שעיקר הניסיון של האדם בעולם הזה, הוא

בתאוות ניאוף. ומי שזוכה לעמוד בניסיון הזה, אין שיעור ואין גבול

לטוב שיהיה לו בעולם הזה ובעולם הבא

רבי שמעון בר יוחאי זי"ע מביא בזוהר הקדוש (ח"א קפח ריט) שעל פגם הברית והוצאת זרע לבטלה בכל דרך שהיא ובכל אופן שהוא אין מועילה תשובה, ועוונו קשה מנשוא. ואמר בזו הלשון: "מאן דאושיד זרעא ברוקניא ח"ו אין מועיל תשובה".

על כן, ירדה נשמתו הקדושה של רבי נחמן מברסלב זי"ע לעולם, על מנת לתת תיקון לחטא הזה ולחזק את הלבבות הנשברים מהחטאים, ואת אחינו היקרים שלא יפלו ברוחם, וייאשו עצמם, שמתוך העצבות והייאוש דרכם סלולה רק למטה. ואמר רבי נחמן: כי על הכל מועיל תשובה ובוודאי גם על חטא זה ואפילו אם הרבה לפשוע בזה.

אם אירע לאדם מקרה בלתי טהור או שנכשל בפגם זה, תיקונו הוא שיאמר באותו היום את אלו העשרה מזמורי תהילים ובוודאי יתקן בזה מאד מאד. וצריך לטבול באותו היום במקווה ולאחר מכן לומר את התיקון הכללי, ובחסדי השם יתברך תתקבל תשובתו, ויוכל לתקן את פגם הברית אשר פגם על ידי התיקון הכללי, כמבואר בליקוטי מוהר"ן חלק א' (סימן כ"ט אות ד' עיין שם). והוא תיקון למקרי לילה, ואלו הם העשרה מזמורי תהילים: טז', לב', מא', מב', נט', עז', צ', קה', קלז', קנ'. והם תיקון גדול מאד ומי שאומר אותם בכל יום ובפרט באותו היום שקרה לו המקרה אינו צריך לפחד עוד מהפגם הנורא כי בודאי נתתקן על ידי זה.

הבטחת רבנו זכרונו לברכה

רבנו ז"ל ייחד שני עדים נאמנים תלמידו רבי אהרון מברסלב ותלמידו רבי נפתלי מנעמרוב, והבטיח ואמר בפניהם, מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה מזמורי תהילים, ויתן פרוטה לצדקה עבורו אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאד מאד חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו. ואמר: אשתטח לאורך ולרוחב להיטיב עמו. בפיאותיו אמשכהו ואוציאהו משאול תחתיות. ואני חזק בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר, שאלו העשרה מזמורי תהילים מועילים מאד מאד, ואמר שהוא תיקון הכללי, כי כל עברה יש לה תיקון מיוחד, אבל תיקון הזה הוא תיקון הכללי.

אחינו היקרים, דעו לכם כי כל הצרות, קשיי הפרנסה, החולאים, המרירות והיסורים שיש לאדם – הכל נובע מהחטא החמור והנורא של פגם הברית.

מהו פגם הברית? - כל דבר שקשור לניאוף והוצאת זרע לבטלה נקרא פגם הברית.

עצות לשמירת הברית

- יאמר תמיד אמת.

- יעשה חסד עם מי שלא יצפה לתשלום גמולו.

- יהיה רודף שלום.

- ישתדל להחזיר בני אדם בתשובה.

- יהיה זהיר במצות ציצית.

- יתן צדקה.

- ילך לקברי צדיקים.

- יטבול במקוה.

- תאות ניאוף אינו נרחק מן האדם אלא על ידי הרחת ראות העין והמחשבה.

- עיקר פגם הברית הוא על ידי עצבות. וכן להיפך עיקר שמירת הברית על ידי שמחה.

- לפרש שיחתו לפני השם יתברך בלשון שלו, ויספר להשם יתברך את כל העברות שנכשל בהם, ויבקש מלפניו יתברך שיסלח לו על העבר ושיעזרהו שמעתה יתקדש באמת.ועיקר השמחה והתענוג שיש להשם יתברך בעולם הזה, הוא דוקא כשהרחוקים חוזרים בתשובה, וגם אם רבו חטאיו של האדם, עם כל זאת התשובה מועילה לכל, ואין שום יאוש בעולם כלל, רק להשתדל מהיום והלאה להישמר מהחטא, ולהתחיל מחדש ולא להתייאש, כי כל ההתחלות קשות וצריך להתחזק בכל פעם מחדש.

שכרו של שומר הברית

- על ידי תיקון הברית יש לו פרנסה בלי טורח בבחינת "מן".

- נתרומם מזלו וזוכה לעושר ואושר.

- אינו זקוק לרופאים ותרופות, מכיון שנתרפא בכל מאכל ומשקה.

- זוכה לבנים חיים בני קיימא.

- זוכה שזרעו יחברו פירושים על התורה.

- נקרא צדיק וזוכה לבנים צדיקים.

- זוכה לשלום בית אמיתי.

- השם יתברך שומרו ומסתירו משונאיו, ואין שום דבר יכול להזיקו.

- זוכה לתפילה, לאמונה ולקרב את הגאולה.

- זוכה להבין בכל מקום שילמד.

- נתחזק יצרו הטוב.

- נתבטל ממנו העצבות והליצנות.

- ניצול מהגיהנום ומהעונשים שיש בקבר.

- זוכה להיות בשמחה תמיד.

- עיקר הגאולה תלוי בתיקון הברית.

עונשו של פוגם הברית

גורם לו לקשיי פרנסה, ונעשה בעל חוב.

- באים עליו יסורים וחולאים רעים.

- קשה לו למצוא זיווגו.

- אינו זוכה לשלום בית אמיתי.

- בניו מצערים אותו, ואינם שומעים לו.

- סכנת דרכים בא על ידי פגם הברית.

- כל ימיו כעס ומכאובים.

- על ידי תאוות ניאוף יכול לבוא לשיגעון.

- על ידי זנות עם נכרית בא שמד, ונופל לשער החמישים של הטומאה שמשם כמעט ואי אפשר לצאת חס ושלום רק על ידי הצדיק יסוד עולם.

- מכעיס את השם יתברך יותר מכל העבירות שבתורה.

- אינו זוכה לקום בתחיית המתים.

- כאילו שופך דמים וחייב מיתה.

- המוציא זרע לבטלה כאילו הביא בניו קרבן לעבודה זרה, גם נידון בסקילה.

- מביא את האדם לעצבות.

תפילה לשמירת הברית

אבי שבשמים, אב הרחמן, המלא רחמים בכל עת ובכל רגע, הורני ולמדני דרך עצה נכונה ואמיתית שאזכה לקיימה, באופן שאזכה מעתה לשמירת הברית באמת ולבלי לפגום שום פגם חס ושלום אפילו בהיתר. ותעזרני ותושיעני ברחמיך הרבים, שאזכה לתקן בחיי מהרה כל הפגמים שפגמתי בפגם הברית מעודי עד היום הזה, בשוגג ובמזיד, באונס וברצון. ותרחם עלי ותשמרני מעתה מכל פגם הברית, במחשבה דיבור ומעשה. "לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקירבי, השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני, אל תשליכני מפניך ורוח קדשך אל תיקח ממני". עזרני וזכני שיאיר עלי קדושת רוחו של משיח, השורה ומרחף על הספרים הקדושים של התורה הקדושה, ובזכותו וכוחו אזכה לצאת מתאוות ניאוף לגמרי, ולא אבוא לידי שום הרהור כלל, ולא לשום הסתכלות הנוגע לתאווה זאת. ותעצים עיני מראות ברע, "העבר עיני מראות שוא בדרכך חייני". ותצילני מכל מיני פגם הברית, ותשמרני ברחמיך הרבים אפילו מריח של ניאוף. מלא רחמים, שומר עמו ישראל לעד, שמרני והצילנו ברחמיך הרבים, ברחמיך הרבים, "שמרני אל כי חסיתי בך".

התיקון הכללי....

ציטוט התיקון הכללי כותב: עמיר בניון תיקון הכללי "קולי אל ה' ואצעקה קולי אל ה' והאזין אלי" עשרה מזמורי תהילים אלה, שצרף יחד רבי נחמן מברסלב, נאמרים באמונה שהם מסוגלים לכל הישועות. כמאמר ישעיהו הנביא "דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב" – בעיצומם של עשרת ימי תשובה, כשגזר דיננו פתוח ועומד מראש השנה ועד יום הכיפורים, אנו נדרשים לחרטה, לוידוי ולתשובה, והשמים קרובים מתמיד ורבי חסד. אמירת השירה הזו, שירתו של דוד המלך, בפני הקב"ה היא זכות גדולה; כדי להרבות זכויות ולהרבות אהבה ושלום בישראל, כל המבקש לשמור לו את הביצוע (על המחשב או על דיסק) יראה עצמו כאילו קיבל עליו לקיים מצוות צדקה או גמילות חסדים, כפי ראות עיניו. נדגיש כי זכויות הביצוע שמורות, והויתור עליהן חל רק במקרה שאכן ייעשה חסד או תינתן צדקה. כל מקרה אחר הוא גזל, 'ועשית הישר והטוב' כמאמר הרמב"ן, ודאי כשמדובר בשירי קודש. למותר לציין שיש להמנע מהשמעה בשבת ויום טוב, וכל הנוהג אחרת מסב נזק. נציין שהביצוע הוקלט באמצעים ביתיים, כמעט ללא ליווי מוסיקלי. שנזכה כולנו לחתימה טובה ולשנה מבורכת.

יְהִי רָצוֹן קוֹדֵם אֲמִירַת תְּהִלִּים (בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו וְהַבּוֹחֵר בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, שֶׁתֵּפֶן בְּרַחֲמִים אֶל קְרִיאַת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁאֶקְרָא כְּאִלּוּ אֲמָרָם דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעַצְמוֹ זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ. וְיַעֲמָד לָנוּ זְכוּת פְּסוּקֵי תְּהִלִּים וּזְכוּת תֵּבוֹתֵיהֶם וְאוֹתִיוֹתֵיהֶם וּנְקֻדּוֹתֵיהֶם וְטַעֲמֵיהֶם וְהַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהֶם מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת וּמִסּוֹפֵי תֵּבוֹת, לְכַפֵּר פְּשָּׁעֵינוּ וַעֲוֹנוֹתֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ, וּלְזַמֵּר עָרִיצִים וּלְהַכְרִית כָּל הַחוֹחִים וְהַקּוֹצִים הַסּוֹבְבִים אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה, וּלְחַבֵּר אֵשֶׁת נְעוּרִים עִם דּוֹדָהּ בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה וְרֵעוּת, וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ לָנוּ שֶׁפַע לְנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה לְטַהֲרֵנוּ מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ וְלִסְלֹחַ חַטֹּאתֵינוּ וּלְכַפֵּר פְּשָּׁעֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁסָלַחְתָּ לְדָוִד שֶׁאָמַר מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְפָנֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר גַּם יְיָ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָּמוּת. וְאַל תִּקָּחֵנוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה קֹדֶם זְמַנֵּנוּ עַד מְלֹאת שְנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה בְּאֹפֶן שֶׁנּוּכַל לְתַקֵּן אֵת אָשֵׁר שִׁחַתְנוּ. וּזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָגֵן עָלֵינוּ ?בַּעֲדֵנוּ שְׁתַּאֲרִיךְ אַפְּךָ עַד שׁוּבֵנוּ אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. וּמֵאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם חֲנָנוֹ, כְּדִּכְתִיב וְחַנּוֹתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אָשֵׁר אֲרַחֵם. וּכְשֵׁם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים לְפָנֶיךָ שִׁירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ נִזְכֶּה לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שִׁיר וּשְׁבָחָה לָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים תִּתְעוֹרֵר חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן וְלָשִׁיר בְּקוֹל נָעִים בְּגִילַת וְרַנֵּן, כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתָּן לָהּ, הוֹד וְהָדָר בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה: קוֹדֵם שְׁיַתְחִיל בְּאֲמִירַת תְּהִלִּים יֹאמַר זֶה: לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהֹוָה, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ: נְקַדְּמָה פָּנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ: כִּי אֵל גָּדוֹל יְהֹוָה, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים: הֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאִי לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל: טוֹב לוֹמַר זֹאת לִפְנֵי אֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים הֲרֵינִי מְקַשֵׁר עַצְמִי בַּאֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ. וּלְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר. קְדוֹשִׁים אָשֵׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה. וּבִפְרָט לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֵיגֶא. זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל אָמֵן.

• ) וְעַל דַּעְתָּם וְעַל כַּוָּנָתָם אֲנִי אוֹמֵר כָּל אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים, וּבִזְכוּתָם וְכֹחָם אֶזְכֶּה לְעוֹרֵר וּלְגַלּוֹת כָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם סֵפֶר תְּהִלִּים, שֶׁהֵם: אַשְׁרֵי, בְּרָכָה, מַשְׂכִּיל, שִׁיר, נִצּוּחַ, נִגּוּן, תְּפִלָּה, הוֹדָאָה, מִזְמוֹר, הַלְלוּיָהּ. שֶׁהֵם שִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּש, מְרֻבָּע, שֶׁהֵם כְּלוּלִים בְּשִׁמְךָ הַמְיֻחָד הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׁ. וּבִזְכוּת וְכֹחַ הַשְׁנֵי שְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ בְּמִלּוּאָם, שֶׁהֵם אֵל אֱלֹהִים (כָּזֶה): אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"יְ יו"ד מ"ם, שֶׁהֵם עוֹלִים בְּמִסְפָּר תפ"ה, כְּמִסְפַּר תְּהִלִּים. בְּכֹחַ אֵלוּ הַשֵּׁמוֹת תְּזַכֵּנִי לְתִקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי אָמֵן:
• ) מיוסד ע"פ התפלה של מוהרנ"ת ונראה שחשוב וכדאי לאומרו לפני התקון הכללי

תִּקּוּן הַכְּלָלִי טז א מִכְתָּם לְדָוִד, שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ: ב אָמַרְתְּ לַיהֹוָה, אֲדֹנָי אָתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ: ג לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי, כָּל חֶפְצִי בָם: ד יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם, אַחֵר מָהָרוּ, בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם, וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתַי: ה יְהֹוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי, אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: ו חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים, אַף נַחֲלַת שָׁפְרָה עָלָי: ז אַבְרֵךְ אֶת יְהֹוָה, אָשֵׁר יְעָצָנִי, אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי: ח שִׁוִּיתִי יְהֹוָה לְנֶגְדִּי תָּמִיד, כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט: ט לָכֵן שָׂמַח לִבִּי, וְיָּגֵל כְּבוֹדִי, אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח: י כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת: יא תּוֹדִיעֵינִי אֹרַח חַיִּים, שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח: לב א לְדָוִד מַשְׂכִּיל, אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע, כְּסוּי חֲטָאָה: ב אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהֹוָה לוֹ עָוֹן, וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה: ג כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי, בָּלוּ עֲצָמָי, בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם: ד כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ, נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי, בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה: ה חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ, וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי, אָמַרְתִּי, אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהֹוָה, וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה: ו עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ, לְעֵת מְצֹא, רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ: ז אַתָּה סֵתֶר לִי*), מִצַּר תִּצְּרֵנִי, רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה: ח אַשְׂכִּילְךָ, וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ, אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי: ט אַל תִּהְיוּ כְּסוּס, כְּפֶרֶד, אֵין הָבִין, בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם, בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ: י רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע, וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהֹוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ: יא שִׂמְּחוּ בַיהֹוָה, וְגִילוּ צַדִּיקִים, וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב:

• ) כאן צריך להפסיק מעט. (עין בליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רי"ג).

מא א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: ב אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל, בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהֹוָה: ג יְהֹוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ, וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ, וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו: ד יְהֹוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ: ה אֲנִי אָמַרְתִּי, יְהֹוָה חָנֵּנִי, רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ: ו אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי, מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ: ז וְאִם בָּא לִרְאוֹת, שָׁוְא יְדַבֵּר, לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ, יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר: ח יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי, עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי: ט דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ, וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם: י גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי, אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי, הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב: יא וְאַתָּה יְהֹוָה, חָנֵּנִי וְהֲקִימֵנִי, וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם: יב בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי, כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי: יג וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי, וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם: יד בָּרוּךְ יְהֹוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: מב א לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל, לִבְנֵי קֹרַח: ב כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מַיִם, כֵּן נַפְשִׁי תַּעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים: ג צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים, לְאֵל חָי, מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים: ד הָיְתָה לִי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלַיְלָה, בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם, אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: ה אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי, כִּי אֶעֱבֹר בַּסַּךְ, אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה, הָמוֹן חוֹגֵג: ו מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי, הוֹחִילִי לֵאלֹהִים, כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו: ז אֱלֹהַי, עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח, עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים, מֵהַר מִצְעָר: ח תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא, לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ, כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ: ט יוֹמָם יְצַוֶּה יְהֹוָה חַסְדּוֹ, וּבַלַּיְלָה שִירֹה עִמִּי, תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי: י אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי, לָמָה שְׁכַחְתָּנִי, לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלָחַץ אוֹיֵב: יא בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי, חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי, בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: יב מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי, וּמָה תֶּהֱמִי עָלָי, הוֹחִילִי לֵאלֹהִים, כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת, פָּנַי וֵאלֹהָי: נט א לַמְנַצֵּחַ, אַל תַּשְׁחֵת, לְדָוִד מִכְתָּם, בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל, וַיִשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ: ב הַצִּילֵנִי מֵאֹיבַי, אֱלֹהָי, מִּמִתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי: ג הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן, וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי: ד כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי, יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים, לֹא פִשְׁעִי וְלֹא חַטָּאתִי יְהֹוָה: ה בְּלִי עָוֹן, יְרוּצוּן וְיִכּוֹנָנוּ, עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה: ו וְאַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל הַגּוֹים, אַל תָּחֹן כָּל בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה: ז יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב, יֶהֱמוּ כַכָּלֵב, וִיסוֹבְבוּ עִיר: ח הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם, חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם, כִּי מִי שֹׁמֵעַ: ט וְאַתָּה יְהֹוָה תִּשְׂחַק לָמוֹ, תִּלְעַג לְכָל גּוֹיִם: י עֻזּוֹ, אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה, כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי: יא אֱלֹהֵי חַסְדִּי, יְקַדְּמֵנִי, אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי: יב אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי, הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ, וְהוֹרִידֵמוֹ, מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי: יג חַטַּאת פִּימוֹ, דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ, וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם, וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ: יד כַּלֵּה בְחֵמָה, כַּלֵּה, וְאֵינֵמוֹ, וְיֵדְעוּ כִּי אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה: טו וְיָשֻׁבוּ לָעֶרֶב, יֶהֱמוּ כַכָּלֵב, וִיסוֹבְבוּ עִיר: טז הֵמָּה יְנִיעוּן לֶאֱכֹל, אִם לֹא יִשְׂבְּעוּ, וַיָּלִינוּ: יז וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ, וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ, כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי: יח עֻזִּי, אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה, כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי: עז א לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר: ב קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים, וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים, וְהַאֲזִין אֵלָי: ג בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי, יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה, וְלֹא תָפוּג, מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי: ד אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים, וְאֶהֱמָיָה, אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה: ה אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי, נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר: ו חִשַׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם, שְׁנוֹת עוֹלָמִים: ז אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלַּיְלָה, עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה, וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי: ח הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי, וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד: ט הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ, גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר: י הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל, אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה: יא וָאֹמֶר חַלוֹתִּי הִיא, שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן: יב אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי יָהּ, כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ: יג וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ, וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה: יד אֱלֹהִים, בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכְּךָ, מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים: טו אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא, הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ: טז גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמְּךָ, בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה: יז רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים, רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ, אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת: יח זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת, קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים, אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ: יט קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל, הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל, רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ: כ בַּיָּם דַּרְכֶּךָ, וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים, וְעִקְּבוֹתֶיךָ לָא נֹדָעוּ: כא נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ, בְּיָד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: צ א תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה, אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר: ב בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל, וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: ג תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, וַתֹּאמֶר, שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם: ד כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה: ה זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ, בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף: ו בַּבֹּקֶר יָצִיץ, וְחָלָף, לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ: ז כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ, וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ: ח שַׁתָּה עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ, עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ: ט כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ, כִּלִּינוּ שְׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה: י יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ, בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וְרָהְבָּם, עָמָל וָאָוֶן, כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה: יא מִי יוֹדֵעַ, עֹז אַפֶּךָ, וּכְיִרְאָתְךָ, עֶבְרָתֶךָ: יב לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע, וְנָבִא, לְבַב חָכְמָה: יג שׁוּבָה יְהֹוָה, עַד מָתָי, וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ: יד שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר, חַסְדֶּךָ, וּנְרַנְּנָה, וְנִשְׂמְחָה, בְּכָל יָמֵינוּ: טו שַׂמְּחֵנוּ, כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ, שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה: טז יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ, וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם: יז וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֶׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֶׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: קה א הוֹדוּ לַיהֹוָה, קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו: ב שִׁירוּ לוֹ, זַמְּרוּ לוֹ, שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו: ג הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ, יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה: ד דִּרְשׁוּ יְהֹוָה, וְעֻזּוֹ, בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד: ה זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו: ו זֶרַע אַבְרָהָם, עַבְדוֹ, בְּנֵי יַעֲקֹב, בְּחִירָיו: ז הוּא יְהֹוָה , אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו: ח זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, דָּבָר צִוָּה, לְאֶלֶף דּוֹר: ט אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם, וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק: י וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב, לְחֹק, לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: יא לֵאמֹר, לְךָ, אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן, חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם: יב בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר, כִּמְעָט, וְגָרִים בָּה: יג וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי, מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר: יד לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם, וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים: טו אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי, וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ: טז וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ, כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר: יז שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ, לְעֶבֶד נִמְכָּר יוֹסֵף: יח עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ, בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ: יט עַד עֵת, בֹּא דְבָרוֹ, אִמְרַת יְהֹוָה, צְרָפָתְהוּ: כ שָׁלַח מֶלֶךְ, וַיַּתִּירֵהוּ, מֹשֵׁל עַמִּים, וַיְפַתְּחֵהוּ: כא שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ, וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ: כב לֶאְסֹר שָׂרָיו, בְּנַפְשׁוֹ, וּזְקֵנָיו, יְחַכֵּם: כג וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם, וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם: כד וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד, וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו: כה הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ, לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו: כו שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדוֹ, אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ: כז שָׂמוּ בָם, דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו, וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם: כח שָׁלַח חֹשֶׁךְ, וַיַּחְשִׁךְ, וְלֹא מָרוּ אֶת דְּבָרוֹ: כט הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם, וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם: ל שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים, בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם: לא אָמַר, וְיָבֹא עָרֹב, כִּנִּים, בְּכָל גְּבוּלָם: לב נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד, אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם: לג וַיַּךְ, גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם, וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם: לד אָמַר, וַיָּבֹא אַרְבֶּה, וְיֶלֶק, וְאֵין מִסְפָּר: לה וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם, וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם: לו וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם, רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם: לז וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב, וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל: לח שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם, כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם: לט פָּרַשׂ עָנָן, לְמָסָךְ, וְאֵשׁ, לְהָאִיר לָיְלָה: מ שָׁאַל, וַיָּבֵא שְׂלָיו, וְלֶחֶם שָׁמַיִם, יַשְׂבִּיעֵם: מא פָּתַח צוּר, וַיָּזוּבוּ מָיִם, הָלְכוּ בַּצִּיוֹת נָהָר: מב כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ, אֶת אַבְרָהָם עַבְדוֹ: מג וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן, בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו: מד וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם, וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ: מה בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו, וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ, הַלְלוּיָהּ: קלז א עַל נְהָרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: ב עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ, תָּלִינוּ כִּנֹרוֹתֵינוּ: ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר, וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה, שִׁירוּ לָנוּ, מִשִּׁיר צִיּוֹן: ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהֹוָה, עַל אַדְמַת נֵכָר: ה אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי: ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי, אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם, עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: ז זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם, אֵת יוֹם יְרוּשָׁלַיִם, הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ, עַד הַיְסוֹד בָּהּ: ח בַּת בָּבֶל הַשְׁדוּדָה, אַשְׁרֵי שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ, אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ: ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע: קנ א הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ, הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ: ב הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו, הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ: ג הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר, הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר: ד הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל, הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב: ה הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי שָׁמַע, הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְּרוּעָה: ו כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַלְלוּיָהּ: אחר שסיים תהלים יאמר שלשה פסוקים אלה: מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְיָ שְׁבוּת עַמּוֹ, יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל: וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ, מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה: וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ:

[עריכה] קישורים שהתקבלו ע"י הרב שמואל אליהו (אתר כיפה)

[עריכה] תשובות

[1] [2] http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=5175 http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=3643 http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=13800 http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=13657 http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=6048 http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=5468 http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=5508 http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=13982

[עריכה] בגדים עם שז"ל

http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=11479

[עריכה] האיסור לשז"ל מהתורה

http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=18580 http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=5967

[עריכה] נידוי למי שהוציא שז"ל

http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=16393

[עריכה] ברכת כהנים למי שנכשל בשז"ל

http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=14442

[עריכה] אוננות בלי שז"ל

http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=14664

[עריכה] תיקון לפגם הברית

http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=25809 http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=22743 http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=2777

[עריכה] נפלתי לא יכול לצאת - הצילו!

http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=23468 http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=5321

[עריכה] היצר מתגבר עלי כשאני מתחזק

http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=27100

[עריכה] תפילה לשמירת הברית

http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=34000

[עריכה] ספרים ומקורות להרחבה על ענינים אלו

http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=32511 http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=34001

[עריכה] קישורי עצת נפש

מידע כללי

אינדקס שאלות

מאמרים

סיפורים אישיים

[עריכה] קישורים נוספים ושיעורי וידאו \ מוקלטים

[עריכה] סקירה חשובה ומקיפה - מומלץ לקרוא

http://rabenu.co.il/ordavid/qa/kdushat.shtml

http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA7/R007294.asp

[עריכה] שיעורים מוקלטים בנושא תשובה והלכותיה ממכון מאיר

הלכות תשובה: ומהי התשובה - שיעזב החוטא חטאו, הרב דב ביגון

הלכות תשובה: התשובה מכפרת על כל העבירות, הרב דב ביגון

הלכות תשובה: מצוות וידוי, פרק א, הרב דב ביגון

הלכות תשובה: שבח גדול לשב שיתודה ברבים, הרב דב ביגון

מדוע הזדונות נהפכים לזכויות, הרב ראובן פיירמן

איך עושים תשובה, הרב יהושוע שפירא

מעלת התשובה בדורנו מאשר בדורות הקודמים, הרב שלמה אבינר

פתיחה להלכות תשובה, פרק א, הרב אורי עמוס שרקי

הוידוי כחלק מהלכות התשובה, הרב אורי עמוס שרקי

[עריכה] שיעורים מוקלטים נוספים בנושא תשובה

שיעור בכנס תשובה מאהבה, הרב מוטי אלון

שיעור בנושא תשובה, הרב מוטי אלון

הרב יוסף מוגרבי-שמירת הברית http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3048667

כי תצא למלחמה - שמירת הברית http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3205520

[עריכה] עצות להמנע מהסכנות באינטרנט

מאמר מקיף הכולל 30 עצות להמנע מסכנות האינטרנט

[עריכה] אתרי שידוכים

שדכנט (ללא תשלום)

דוסי-דייט (דורש תשלום לחלק מהשרותים)

שניים שהם אחד (בתשלום)

"כולנו שדכנים" - הפרוייקט של הרב אבינר (ללא תשלום, התנדבותי)

דאבל קליק, אתר שידוכים מבית כיפה (ללא תשלום)

עזר כנגדו, אתר שידוכים לציבור הדתי (ללא תשלום)

משימה בשניים, אתר שידוכים לציבור הדתי והחרדי (מנוי משודרג דורש תשלום)

פופידייט, היכרויות לדתיים, מסורתיים ועוד (ללא תשלום)